העמותות יוצאי אתיופיה בישראל הן מכת מדינה והגיע הזמן לבקר אותן

העמותות, בעיקר אלה שאינן מספקות צידוק לקיומן – הגיע הזמן לבקרה פנים-קהילתית, ויפה שעה אחת קודם*.

לפני כשבוע וחצי כתבתי כאן על הלך הרוח בארה”ב ועל פעילות הפדרציות. קיוויתי שבזמן הזה הנפשות הפועלות ישכילו להשתמש בפלטפורמה לטובת התייצבות לצד המחאה או לכל הפחות לצד בני משפחתו של טקה ז”ל. לצערי, הדבר לא התהווה – לא במחאה ולא מול המשפחה.

דרך פוסט זה מאפשר להן הזדמנות נוספת לבצע נאמנה את תפקידן, במקרה זה תפקידה של עמותה אחת…

• תפילתה של אם שחורה לבנה החייל שחוזר
• השוטר קסה דורש קסה, האם בצדק?
• לשכת עורכי הדין תקים ועדה למיגור גזענות
• המסע להכפשת שמו של סלומון טקה ז”ל: דברי אביו מתורגמים
• תנו לנו מקום אחד תחת השמש, תנו לנו לחיות

לפני כן, זה המקום לומר שמנהיגי הקהילה היהודית בארה”ב היו אדישים לאירועי היום, אך לא עוד. הם כבר בהליך גיבוש נייר עמדה אשר יישלח לממשלת ישראל ובו תמיכה במחאה כנגד אלימות משטרתית.

לגופו של עניין, כפי שכתבתי בפוסט הקודם בהקשר זה, הגיעה לידי ידיעה בערך באותו הזמן שכתבתי את אשר כתבתי. את הידיעה קיבלתי מתוך רצון הצד השני לשמח אותי ולומר שהקהילה בארה”ב עומדת לצד המחאה. נאמר לי שדרך פדרציית ניו יורק הועברו כספים לאחד הארגונים הגדולים בארץ, לעמותה המשתייכת לקהילה. נאמר לי שמדובר בעמותה מאוד גדולה, המקושרת בקשרים חזקים לרשויות המדינה.

כמה כסף הועבר? אתם שואלים. ובכן, אם היו מפרישים 30% מערך התרומה, הרי שיכלו בקלות לכסות את הוצאות העו”ד, במקום שצעירים מביתא ישראל, אמנים בתחילת דרכם שעוד עובדים קשה ליצור, יופיעו בהתנדבות לשם גיוס כספים שטרם הסתיים. לא שחלילה זה רע. ההפך, זו ערבות הדדית למופת. אך למה כאשר הכספים כבר גוייסו?

600,000 דולרים בחישוב גס הם 2.1 מיליון שקלים, שהועברו לאותה עמותה באמצע חודש יולי לטובת המחאה והמשפחה של טקה ז”ל.

ישנן שתי דרכים לתרום כספים – תרומה של תורם בודד או כספי פדרציה. על זאת טרם קיבלתי אבל אני על זה.

1. הכסף נתרם עם יעד ודרישה מהתורם/פדרציה לטובת מה הכסף הולך.
2. אין דרישה של התורם/הפדרציה ליעד מסוים.

אך, באופן ודאי, הכסף גוייס בהקשר לצרכי המחאה ולצרכי משפחתו של סלמון טקה ז”ל. לכן על פי ההגיון שלי, שלרוב הוא בריא, מן הראוי, גם אם לא הייתה דרישה ספציפית של התורם, שכספי התרומה ילכו לטובת הנושא שבגינו בוצע הגיוס.

לאור השתיקה של העמותות, בחרתי לפנות לערוצים הפרטיים שלי ולהביא את הנושא לפתחם, חברים בעלי תפקידים בכירים בקרב הפדרציות. לשמחתי, מצאתי, כמו תמיד, פרטנרים אשר רואים את החשיבות וההוגנות באותה הצורה אני רואה את הדברים, והם הרימו את הכפפה.

ממש בימים אלה מתבצעת חקירה בקרב הפדרציות על הכסף שהותרם והאם הוא הגיע ליעדו!

אין הרבה ארגונים מביתא ישראל העונים להגדרה. אולי שלושה, לכל היותר. את כולם אני מכיר היטב. מהסיבה הזו גם כותב קבל עם ועדה כדי לאפשר לאותו ארגון לוודא שאכן מה שהותרם יגיע ליעד שלשמו הותרם. היה וכך יקרה, אעדכן את מי שצריך לעדכן בפדרציה שהכל כשורה. ואם לא, אז אוודא ולא ארפה עד שתהיה חקירה דקדקנית יותר על כל דולר שיצא ועתיד לצאת מארגוני צפון אמריקה וקנדה לטובת הקהילה.

וזאת לא בשם ההרס, אלא בשם ההגינות; לא בשם ראשי העמותות, אלא בשם הנערים המתים והחיים כאחד.

• לבקשת החברה, הורדתי את ההתכתבות כדי לא לפגוע בבדיקה שלהם ומאחר וזו התכתבות אישית.

• רשומה זו היא של בנימין אקלום. בנימין אקלום הוא אחד הפעילים החברתיים המרכזים של קהילת יוצאי אתיופיה בישראל. הוא עוסק בחינוך זה שנים רבות. הוא מרצה מבוקש והוא בנו של פרדה אקלום ז”ל, פעיל העלייה המפורסם שעשה רבות למען עלייתם של יהודי אתיופיה לישראל. נראה כי העשייה החברתית עוברת בירושה.

רוצים לקרוא ספר על המסע לירושלים? תקראו את הסיפור של ליו.