אְחְת-עַלֵּם.
אֵין מֻשָּׂג כָּזֶה בְּשׁוּם שָׂפָה אַחֶרֶת שֶׁאֲנִי דּוֹבֵר, וַאֲנִי דּוֹבֵר לְפָחוֹת עוֹד שְׁתֵּי שָׂפוֹת.
אְחְת-עַלֵּם.
חֲלוּפוֹת הַתַּרְגּוּם הַקַּיָּמוֹת בַּשָּׂפוֹת הָאֲחֵרוֹת לֹא מְבַטְּאוֹת אֶת הַמַּשְׁמָעוּת הַמְּלֵאָה שֶׁל צֶמֶד הַמִּלִּים.
אְחְת-עַלֵּם.
לָכֵן אֲנִי לֹא מַצְלִיחַ לְהַבִּיעַ בְּעִבְרִית אֶת אַהֲבָתִי, אֶת גַּעֲגוּעַי לְאָחוֹת – שֶׁהָיְתָה אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ, עוֹלָם וּמְלֹאוֹ, וְאֵינֶנָּה עוֹד.
אְחְת-עַלֵּם.
עוֹלָם מָלֵא חָלַף בִּן-רֶגַע. לֹא הָיִיתִי מוּכָן. הֻפְתַּעְתִּי.
אְחְת-עַלֵּם.
לֹא אָהַבְתִּי מַסְפִּיק. חָשַׁבְתִּי שֶׁיֵּשׁ לִי זְמַן עוֹד לֶאֱהֹב. טָעִיתִי.
אְחְת-עַלֵּם.
