לֵךְ לְךָ לְבַד, חָבַר, לֵךְ לְךָ.
כִּי אֵין לְךָ בְּרֵרָה.
הִתְחַלְתָּ אֶת הַמַּסָּע,
אֶת מַסַּע הַחַיִּים, לְבַדְּךָ.
כְּבָר מִגִּיל שֵׁשׁ אַתָּה נוֹסֵעַ לְבַד,
לְבַד לְלֹא צֵידָה לַדֶּרֶךְ.
בַּעַל כָּרְחֲךָ לָמַדְתָּ לִסְמֹךְ רַק עַל עַצְמְךָ.
כִּי לֹא הָיוּ לְצִדְּךָ לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ,
וְהֵם אֵינָם – חָבֵר, הֵם אֵינָם.
תַּמְשִׁיךְ לְבַד, חָבֵר.
אַתָּה בּוֹדֵד בָּעוֹלָם,
בּוֹדֵד בָּעוֹלָם הוֹמֶה אָדָם.
לֵךְ לְךָ בָּדָד לָאָרֶץ הַחֲלוֹם.
תִּפֹּל, תִּפֹּל, תִּפֹּל, אַךְ קוּם תָּקוּם,
כִּי אֵין לְךָ בְּרֵרָה.
אַתָּה לְבַד, חָבֵר.
אַתָּה לְבַד.