בשבוע שעבר הבאנו את סיפור אהבת ציון של שני יהודים אתיופים – דניאל חנניה ובנו משה – אשר הגיעו לארץ לפני 163 שנה, בשנת 1855. ציינו גם את התרשמויותיהם של רבני ירושלים מהיהודים האלה. היום נשלים חלק נוסף של הסיפור, כפי שידוע לנו.
אינטראקציה חיובית
ציונות אקטיבית זו של יהודי אתיופיה, כדניאל חנניה ואחרים, גרמה ליצירת אינטראקציה חיובית בין יהודי אתיופיה לבין יהודי העולם. דינמיקה הזו עוררה יהודים רבים באירופה, חוקרים ורבנים, לפעול למען יהודי אתיופיה. לאחר עליות ומורדות בדינמיקה זו, ולאחר ניסיונות עלייה טרגיים נוספים וקרבנות רבים מצד יהודי אתיופיה, שרידיהם של יהודים אלה עלו לירושלים על אפם וחמתם של מתנגדיהם הרבים. עם היהודי עוד יכיר את בניו הגאים אשר הרבו לו כבוד במשך אלפי שנים.
לפי מנחם ולדמן, כתוצאה מביקור זה, היו חליפות מכתבים בין רבני ירושלים ליהודי אתיופיה. “סיפורם עורר הדים בירושלים והוחלפו מכתבים בין הראשון לציון הרב חיים דוד חזן וראשי הכוללים בירושלים לבין כהני העדה באתיופיה” (תנחומין ד’).
גם הרב יעקב ספיר בעצמו מספר כי כשדניאל חנניה חזר לאתיופיה, הוא לקח איגרת מרבני ירושלים אל יהודי אתיופיה: “ונתנו בידו אגרות ותעודה ובקשוהו שיתחקה על שורשי מוצאם ומבואם תורתם והנהגתם ולשוב עוד לירושלים להחזיר להם תשובה על כל אשר יעדו עמו עד אשר נדע במה יעבדו את ה’. והלך לעירו וסיפר להנשיא שלהם את אשר ראה והבין בירושלים.” (“אבן ספיר”, י’).
- אהבת ציון: סיפורם של דניאל חנניה ובנו משה, 1855, קטע 3
- אהבת ציון: סיפורם של דניאל חנניה ובנו משה, 1855, קטע 2
- אהבת ציון: סיפורם של דניאל חנניה ובנו משה, 1855
להלן מכתב רבני ירושלים שהפקידו בידו של דניאל חנניה כשהוא חזר לאתיופיה, 29.10.1855:
לאחינו החבשים בעיר גונדר ולרבם יצחק הכהן,
לפני כשלושה חודשים לערך בא אלינו בן עירכם מהעיר גונדר ושמו דניאל בן חנניה וסיפר לנו, לשמחתנו, שבמחוזות העיר הזו בחבש חיים רבים מאחינו המאמינים בתורת משה בנאמנות רבה.
לאחר חקירה יותר מדוקדקת נודע לנו, לצערנו, שהמלחמות, הגלויות והצרות גרמו לכם שהרבה מן המסורת וקיום של מצוות ה’ ואף ידיעת לשון הקודש אבדו מכם. כתבי הקודש הם בחבשית ובה אתם מתפללים וברור עד כמה אתם מתקשים בקיום המצוות על פי התורה.
מצבכם נגע ללבנו והחלטנו על הצעדים הבאים:
כאשר יחזור דניאל בן חנניה אליכם האספו, שימעו ולימדו ממנו מה שראה אצלנו וכיצד אנו מקיימים את מצוות ה’ כמסורת חז”ל. אם תגיעו למסקנה שנהגתם עד כה שלא בדרך הנכונה, בחרו לכם שלושה-ארבעה אנשים מוכשרים ושילחו אותם אלינו, לעיר הקודש, ואנו נלמדם באופן מעשי את דרך קיום המצוות. לאחר מכן יחזרו אליכם ובעזרת ידיעותיהם יוכלו להפיץ את דרך ה’ ביניכם. אם תצליח דרך זו ותמצא חן בעיניכם, שילחו לאחר מכן שוב אנשים ונלמדם וכך מספר פעמים עד שאור התורה יאיר אצלכם וביחד עמנו תשמרו את התורה.
בתחילה עלה במחשבתנו לשלוח שני אנשים מלומדים עם דניאל בן חנניה כדי ללמד אתכם. אולם, לא נעשה זאת לפני שנדע בבירור על רצונכם בדבר. כמו כן איננו יודעים את השפה אותה נדבר עמכם אם אתם מבינים רק חבשית. טוב יהיה שתענו לנו בפירוט לפני שנשלח אליכם אנשים כפי שהצענו ואם לא תוכלו לכתוב בלשון הקודש כתבו בחבשית כי יש כאן אנשים המבינים את שפת חבש.
את בנו של דניאל, שהגיע לכאן עם אביו ומצאנו בו כישרונות רוחניים, השארנו בינתיים כאן כדי ללמדו את לשון הקודש ודיני ישראל כדי שיחזור אליכם לאחר מספר שנים ויעביר אליכם את ידיעותיו. לאביו, דניאל, נתנו מספר זוגות תפילין, חמש מזוזות, ציצית, טופס גט, תנ”ך וסידור תפילה.
נתאחד כולנו באומץ ובאמונה בדברי הנביאים אשר היה עליהם דבר ה’!
שלום ואושר לכולכם.
על החתום: חיים דוד חזן, אליהו דייכעס, יהוסף שוורץ, עזריאל זליג הויזרדורף, י. פרץ. (ולדמן, מאתיופיה לירושלים: יהודי אתיופיה בעת החדשה, עמ’ 48-49).
נער בודד
אם כן, דניאל חנניה חזר לאתיופיה מצויד במכתב מרבני ירושלים אל יהודי אתיופיה. כמצוות רבני ירושלים, הוא היה אמור לחזור לירושלים עם מכתב תשובה מיהודי אתיופיה. המכתב היה אמור לענות על השאלות של רבני ירושלים בעניין אורחות חייהם הדתיים של יהודי אתיופיה. ולכן, כנראה זו הסיבה שהוא השאיר, או שוכנע להשאיר, את בנו הקטן בקהילה היהודית בירושלים.
הבן משה הופרד מאביו ונשאר לבד בסביבה חדשה, בלי שפה, והוא רק כבן 13. מה זה עושה לילד בגילו להישאר לבד, כה רחוק ממשפחתו ומהסביבה המוכרת שלו? על כך נדבר בשבוע הבא.
רוצים לבנות אתר אינטרנט משלכם? אין בעיה, תוכלו לעשות זאת בקלות כאן: 
אתה צריך גם את הכלים האלה: 
