בחירות 2019. נטען כי צעירים יוצאי אתיופיה הצביעו הצבעת מחאה בבחירות האחרונות. כלומר, הם הצביעו ושכנעו את ההורים להצביע לכחול לבן, ולא לליכוד כמו תמיד. אם זה נכון, יש לכך כמה משמעויות.
ראשית, בני העדה, לפחות הצעירים שבהם, החלו להבין סוף-סוף את הפוליטיקה הישראלית ואת המשחק הפוליטי. בשנים האחרונות אנשים מצביעים לפי אינטרסים צרים, סקטוריאליים. לא לפי אינטרסים לאומיים רחבים כמו דור ההורים של בני העדה. לשיטת הצעירים האלה, הליכוד לא שמר על האינטרסים של הקהילה. לכן הענישו אותו על כך בקלפי. הם למדו דבר או שניים מהחברה הישראלית.
שנית, הדבר מעיד על כך שהצעירים לא מחויבים יותר לשום גוף פוליטי כמו שההוריהם הרגישו מחויבים. ההורים ראו ביצחק שמיר ובמנחם בגין כמנהיגים שהעלו אותם לארץ, ולכן גמלו להם ולתנועתם בנאמנות עיוורת לאורך שנים רבות. ילדיהם, לעומת זאת, חושבים שהליכוד רק ניצל את הנאמנות הזאת של ההורים ולא טיפל בבעיות שלהם.
כמובן שאפשר להתווכח על הטענות האלה. אבל זה הספיק כדי שעשרות אלפי צעירים בני העדה יכריזו על תמיכתם בכחול לבן וכדי שישכנעו את הוריהם לעשות כן. בכך כנראה העניקו לכחול לבן לפחות שני מנדטים. ובכך ייתכן שמנעו מהליכוד את האפשרות להרכיב את הממשלה הבאה.
- תפילתה של אם שחורה לבנה החייל שחוזר
- השוטר קסה דורש קסה, האם בצדק?
- לשכת עורכי הדין תקים ועדה למיגור גזענות
- המסע להכפשת שמו של סלומון טקה ז”ל: דברי אביו מתורגמים
- תנו לנו מקום אחד תחת השמש, תנו לנו לחיות
בחירות: זלזול בוטה בכוח העדה
שני המנדטים האלה הם בעצם שני ח”כים בני העדה, פנינה תמנו וגדי יברקן. באמת כחול לבן הייתה המפלגה היחידה ששילבה במקומות ריאליים שני נציגים אותנטיים של אותם צעירים.
וזאת, לעומת הליכוד ששיבץ את הנציג היחיד במקום לא ריאלי, מקום 50. לדעת רבים, זהו הביטוי המובהק לזלזול הבוטה בבני העדה. הליכוד, כך נטען, לקח את הקול שלהם כמובן מאליו.
ולכן ברור שהצעירים הרבים שהצביעו לכחול לבן עשו זאת במחאה לזלזול הזה. בכך שברו מסורת ארוכת שנים של נאמנות עיוורת לליכוד. ייתכן שמעתה כל המפלגות ייקחו את העדה קצת יותר ברצינות.
שלישית, מחאת בחירות זו ומחאות אחרות שהיו לאחרונה הן סימן למשהו חשוב שקורה בקרב ישראלים יוצאי אתיופיה. באיחור רב, הם מבינים את כוחה של האחדות. בבחירות האלה הם טעמו את טעמה של האחדות הזאת. כשהם מתאחדים, כולם ייקחו אותם בחשבון ויפסיקו לזלזל בכוח האלקטורלי שלהם.
הבחירות הבאות יעידו אם האחדות הזאת מחזיקה מים. אם כן, אז יידעו כולם שקם כאן דור חדש, מבין, שרוצה לשחק את המשחק כמו שצריך. אז גם נדע אם המפלגות הפנימו את המסר ואם לאו.
האם בני העדה יקבעו מי ירכיב את הממשלה הבאה? אולי. מה שבטוח הוא שמפלגה אחת עשתה טעויות לאורך כל הדרך, וכנראה שתשלם על כך את המחיר.
אבל, בסך הכול, היה כאן תהליך דמוקרטי שרק אפשר להתגאות בו.
