החלטה: החלטת בית הנבחרים האמריקאי שהובילה למבצע משה, המבצע האמריקאי הגדול להצלת יהדות אתיופיה ממחנות המוות בסודן

החלטה, החלטת הקונגרס האמריקאי בעניין מצוקת יהודי אתיופיה. מה שלא קרה בישראל, קרה באמריקה הרחוקה. במקום לא צפוי. היו אנשים, אלפים ואולי עשרות אלפים, שעשו מעשה למען יהודי אתיופיה. במעשיהם, הם הצילו את יהדות אתיופיה מהכחדה ודאית. בשל רעשי רקע שהאפילו על האמת, יהודי אתיופיה הניצולים אפילו לא מכירים את מי שבעצם הציל אותם ואת יהדותם.

אלה הם פעילי האגודה האמריקאית למען יהודי אתיופיה (AAEJ) ותומכיהם בקונגרס, בממשל ובעם האמריקאי. היו מי שיצאו להפגין; היו מי שגייסו משאבים; היו מי שכתבו מכתבים למנהיגים; היו אף מי שסיכנו את חייהם בניסיון להציל את יהודי אתיופיה.

צריך לומר את מה שכבר היה אמור להיות ברור: קבוצה קטנה של אנשים אכפתיים, מרחיקי ראות, מסורים הצילה קהילה יהודית שלמה מהכחדה גמורה וחסכה מעם היהודי כולו את חרפתו הגדולה בעת החדשה – כריתת ענף עתיק שעמד זקוף עידן ועידנים, חוטר אחד יפה, גאה של עץ העם היהודי, בשל צבעו השונה.

במה הדברים אמורים?

אנשי האגודה האמריקאית למען יהודי אתיופיה, אשר הבינו כי ישראל לא עושה מספיק למען יהודי אתיופיה המתים במחנות הפליטים בסודן, החלו להפעיל לחץ גם על הממשל האמריקאי באמצעות חברי סנאט וחברי קונגרס, שאותם הם הצליחו לרתום למאבק זה של הצלת יהודי אתיופיה. בהמשך גם הוקמה שדולה רצינית על-ידי חברי הקונגרס שעם השנים צברה כוח רציני שפעל רבות בקרב כל ממשלות רלוונטיות כדי לסייע ליהודי אתיופיה לצאת את אתיופיה ולהגר לישראל במבצעים “משה” ו”שלמה”.

זאת לאחר שהאגודה האמריקאית למען יהודי אתיופיה הצליחה לעורר את הציבור האמריקאי ולגייס תומכים רבים לעניין מצוקת יהודי אתיופיה. בעידוד אנשי האגודה, האזרחים האמריקאים הפעילו לחץ כבד על נבחריהם בסנאט ובבית הנבחרים כדי שאלה יפעלו בכל דרך אפשרית כדי לסייע ליהודי אתיופיה.
הלחץ של האזרחים האמריקאים, בין היתר, הביא להעברת החלטות בעניין יהודי אתיופיה בשני בתי הקונגרס ב-1983 וב-1984.

החלטת הקונגרס האמריקאי

17.11.1983 – עברה בסנאט החלטה מספר 55, המבטאת דאגה אמתית של הקונגרס בנוגע למצוקת יהודי אתיופיה. יוזם החלטה היה הסנאטור פול צ’ונגס ממסצ’וסטס. המטרה: להסב את תשומת לבם של כל חברי הסנאט ושל הממשל האמריקאי למצוקת יהודי אתיופיה ולסייע להם ככל האפשר. הנה לשון החלטה בתרגום חופשי ותמציתי (המקור להחלטה זו ולציטטות הרלוונטיות הוא בארכיון המסמכים של AAEJ):

מצוקת יהודי אתיופיה
החלטה המשותפת (החלטת הסנאט מספר 55), המבטאת את דאגתו הרצינית של הקונגרס בנוגע למצוקתם של יהודי אתיופיה, נשקלה והוסכם […] כדלקמן:
הואיל והצהרה האוניברסלית של זכויות האדם והאמנה הבינלאומית על זכויות אזרחיות ופוליטיות מבטיחה לכל האנשים את הזכות לחופש דת, הזכות להחזיק בדעות בלי הפרעה, הזכות לחופש מגירוש, והזכות להגר;
הואיל ויהודי אתיופיה הם בין הקהילות היהודיות העתיקות שקיימות כיום, אשר ההיסטוריה שלהם משתרעת על פני שלושת אלפים שנה;
הואיל וקהילה זו פעם מנתה כמה מאות אלפים, אבל פגע מלחמות, מגיפה, רדיפה, ורעב לאורך השנים הקטין אותה לכדי עשרים וחמש אלף אנשים, שמספר אלפים מהם חיפשו מקלט במדינות שכנות;
הואיל והעם האמריקאי הולך ומודע היטב לקשיים שאיתם מתמודדים יהודי אתיופיה ומחפש דרכים לסייע להם;
והואיל ומצוקתם של יהודי אתיופיה דורשת כי העם האמריקאי וכל האנשים בעלי רצון טוב יעשו כל שלאל ידם כדי להקל על סבלם. לכן, עתה, יוחלט על ידי הסנאט (בית הנבחרים) כי בדעתו של הקונגרס על הנשיא –

1. להביע בפני ממשלות זרות רלוונטיות את דאגתה של ארצות הברית לרווחתם של יהודי אתיופיה.

2. לחפש דרכים לסייע ליהודי אתיופיה בכל האמצעים הקיימים כדי שהם יוכלו להגר בחופשיות […]

3. להביע את דאגתו של העם האמריקאי לרווחתה של הקהילה היהודית האתיופית בכל פורום מתאים.

במלים אחרות, החלטה מנחה את נשיא ארצות הברית לפעול בקרב ממשלות אתיופיה, סודן וישראל (“ממשלות זרות רלוונטיות”) כדי שאלה יאפשרו הגירה חופשית, רווחה, ומעל לכל, שיתחילו לעשות מעשה כדי להציל את יהודי אתיופיה מרעב ומרדיפות.

מהקדמה להחלטה זו של סנאטור בשם לאוטנברג, ניתן להבין במפורש שהממשל הקומוניסטי של אתיופיה לא רק שהיה נגד כל דת, אלא אף העביר חוק שרואה ביציאת היהודים מאתיופיה בגידה אשר גוררת אחריה עונשים כבדים:

ממשלת אתיופיה לא רק שמגנה את הדת היהודית יחד עם דתות אחרות באתיופיה ומקדמת הפרעה שרירותית, [אלא] שהכריזה בשנת 1981 כי הגירה לישראל, פתרון אפשרי של הפלשים, היא בגידה. ההפרות הגסות האלה של זכויות האדם בסיסיות צריכות לאלץ את הקהילה הבינלאומית לעשות מאמץ גדול יותר כדי לספק סעד למדוכאים אלה.

ואילו דבריו של צ’ארלס .ה. פרסי, יושב ראש ועדת החוץ של הסנאט, בסנאט על החלטה מספר 55, פונים בדיוק לאותן ממשלות רלוונטיות, כולל לממשלת ישראל האדישה: “…אני שמח שהחלטה עברה בסנאט במהירות, ושרוב חברי ועדת החוץ תמכו בה. החלטה עתה צריכה לתת עידוד לאלה שיכולים לנקוט בצעדים כדי לעזור ליהודי אתיופיה”. (14.12.1983) אין ספק שישראל הייתה מאלה שיכלו לעשות מעשה למען יהודים אלה.

11.9.1984 – אותה החלטה שעברה בסנאט, הידועה עתה כהחלטה מספר 107, עברה גם בקונגרס. היוזם היה חבר הקונגרס סטפן סולארץ, אחד התומכים הבולטים של יהודי אתיופיה בקונגרס האמריקאי. ניסוח החלטה הוא אותו ניסוח כמו בהחלטה מספר 55, אבל עם תוספת קטנה המתייחסת לכלל האתיופים ולא רק ליהודי אתיופיה בלבד.

תיקון זה התווסף בעקבות הערות מחלקת המדינה שהוצגו בפני ועדת החוץ של הקונגרס שדנה בהחלטה 107 בחודש מאי 1984. מזה ניתן ללמוד על ההשפעה של פעילי האגודה על המחוקקים. שכן בהחלטה המקורית התמקדו המחוקקים רק ביהודי אתיופיה. להלן הערת מחלקת המדינה:

[…] החלטה עוסקת רק במצב אחת הקבוצות האתניות והדתיות של אתיופיה, ביהודי אתיופיה [….] בחוסר התייחסותה לקבוצות אחרות באתיופיה אשר יתכן כי סבלו בעבר או סובלות עתה, ההחלטה עלולה להעביר את הרושם המוטעה כי הקונגרס לא מעוניין ברווחת כלל האתיופים הסובלים, אלא רק מעוניין בקבוצה ספציפית זו [יהודי אתיופיה]. אם הקונגרס יעביר את הרושם הזה, עלולה להיות לזה השפעה שלילית על דמותה של ארצות הברית בקרב האוכלוסייה האתיופית הכללית, ועלולה באופן פרדוקסאלי אפילו להזיק לאינטרסים של הפלשים בהשתקפותה כתשומת לב חיצונית מועדפת.

• את-יופיה, תמיד תישארי חלק ממני
• שללו ממני את אימא
• הפרסום השיטתי של מבצע משה, למי זה היה טוב?
• המטרה: שינוי התדמית בדעת קהל העולמית והמקומית
• יתומים של מבצע משה: מה גרם לכל כך הרבה יתומים? האם הועלו רק הצעירים?

החלטה: פעילות המחוקקים המקומיים

נוסף לפעילות המחוקקים בקונגרס ובסנאט ברמה פדרלית של ארצות הברית, גם מחוקקים בערים ומדינות שונות ברחבי ארצות הברית העבירו החלטות דומות וקראו לממשל ריגן לפעול למען יהודי אתיופיה. בשנת 1983 ראש העיר לוס אנג’לס, טום ברדלי, וחברי מועצת העיר, למשל, העבירו החלטה הקוראת לממשל רייגן “להביע את דאגתם של ארצות הברית ושל אזרחיה לזכויות האדם של יהודי אתיופיה – כולל הזכות להגר באופן חופשי – בפני ‘ממשלות זרות רלוונטיות’ וכן לחפש דרכים לסייע להם להגר” דיווחה סוכנות הידיעות היהודית (JTA, May 27, 1983). נוסף לכך, ראש העיר הציע למשפחתו של שמחה דסטה, יהודי אתיופי, מקלט זמני בעירו.

באופן דומה פעלה גם מדינת ניו יורק: “הסנאט של מדינת ניו יורק אימץ החלטה הקוראת לממשלת ארצות הברית ‘להושיט את משאביה הדיפלומטיים’ ליהודי אתיופיה אשר רוצים לעזוב את אתיופיה ומדינות אפריקה אחרות ולהגר ל’חופים מסבירי פנים של בחירתם'”, נכתב בסוכנות הידיעות היהודית (JTA, February 23, 1983). ובכך נרמז גם על הימצאות יהודי אתיופיה במדינה השכנה של אתיופיה, סודן.

לפי הדיווח הנ”ל, נראה שאף הייתה דרישה לקלוט את יהודי אתיופיה בארצות הברית. החלטה אשר הוצגה על ידי מנהיג הסנאט הדמוקרטי דאז, מנפרד אורנשטיין, “מבקשת ממשלת ארצות הברית לספק ‘כל סיוע שדרוש בצורה של מספר משמעותי של ויזות, מענקים לתחבורה ולתחזוקה, וסיוע בקליטתם במדינה זו, אם זה נדרש'”.

אורנשטיין, אשר העביר את החלטה לנשיא רייגן, למזכיר המדינה ג’ורג’ שולץ ולחברי קונגרס, מצוטט כמי שאמר, כי הוא הציג את החלטה משום שהוא חושש ש”שרידי קהילה יהודית קטנה [ו]עתיקה זו, שפעם הייתה מהוללת, נמצאת בסכנת הכחדה אם סיוע גדול ומידי לא יבוא ממדינות כגון ארצות הברית. מספר קבוצות של ישראלים ואמריקאים שלאחרונה היו באתיופיה דיווחו דיווחים סותרים. אבל אפילו הדיווח הכי חיובי מצביע על הדיכויים של יהודי אתיופיה”.

החלטה: השפעת האזרחים על מנהיגי ארה”ב

כאמור, החלטות האלה לא היו עוברות בסנאטים ובבתי הנבחרים הפדרליים והמדינתיים לולא הדרישות של האזרחים מן השורה מהנבחרים שלהם. בתאריך 3.11.1983, למשל, חבר קונגרס הווארד ברמן, הציג בפני בית הנבחרים עצומה חתומה על ידי 10,000 אזרחים אמריקאים בנוגע למצוקתה של יהדות אתיופיה. העצומה פונה לכל חבר קונגרס ומבקשת את תמיכתו בהחלטה 107. כך היה כתוב בעצומה:

אנו, החתומים מטה, קוראים לך כחבר קונגרס של ארצות הברית להפעיל כל האמצעים העומדים לרשותך כדי לסייע ליהודי אתיופיה אשר סובלים על בסיס יומי מרדיפה והזנחה. במיוחד אנו מבקשים את תמיכתך בהחלטת בית הנבחרים מספר 107 ובמקבילה שלה בסנאט [החלטה 55] ובכל חקיקה שנועדה להגן על זכויות האדם ועל הישרדותו הממשית של מיעוט דתי עתיק זה.

אנשים גם כתבו באופן אישי והאיצו בסנטורים וחברי קונגרס להפעיל את השפעתם על הממשל למען יהודי אתיופיה. למשל, אחד בשם פטר ג’קסון כתב בתאריך 15.5.1984 לחבר קונגרס בשם פהרנקופף, כך:

…רק במספר השנים האחרונות ישראל האיצה את [מאמצי] הצלה וקליטה של יהודי אתיופיה. בעוד שיש לציין לטובה את ישראל על צעדיה הגדולים, אי-אפשר לשכוח או לסלוח על השנים של חוסר מעש. עכשיו, יותר מאי פעם, זהו העתיד של יהודי אתיופיה שעומד בסכנה. אפילו בשיעור המקסימלי הנוכחי של הבאת 400 יהודים אתיופים בחודש מחוץ לסודן, זה ייקח הרבה-הרבה חודשים להציל את אלה שנמצאים במחנות הפליטים. הם לא יכולים לחכות כל כך הרבה זמן. ומי יציל את חסרי האונים שנותרו עדיין באתיופיה[?]…

פניית אזרחים אמריקאים לראש הממשלה בגין

1978 – מסתבר כי האזרחים האמריקאים לא הסתפקו בהפעלת לחץ על נבחריהם בעניין יהודי אתיופיה. עוד בשנת 1978 הם פנו גם לראש הממשלה הישראלי דאז, מנחם בגין, בעצומה החתומה על-ידי 50,000 מהם הקוראת להצלת יהודי אתיופיה (לנהוף, עמ’ 65). הדבר נגע ללבו של ראש הממשלה שלכל כך הרבה יהודים אמריקאים אכפת מיהודי אתיופיה, וכנראה גם גרם לו לפעול ביתר שאת למען יהודי אתיופיה.

בגין היה כל כך מופתע מכמות החותמים על העצומה ששאל את בן שיחו: “אתה מתכוון לומר לי שישנם חמישים אלף יהודים אמריקאים שאכפת להם מיהודי אתיופיה?”

ולכך לנהוף השיב: “לא, אדוני ראש הממשלה. אלה הם רק השמות של חמישים אלף יהודים אמריקאים שחתמו על העצומה הזו. מספר יהודים האמריקאים שאכפת להם מגורל יהודי אתיופיה הוא כמו עשרים פעם המספר הזה” (לנהוף, עמ’ 55).

אלה דוגמאות להשפעת האגודה האמריקאית למען יהודי אתיופיה על הציבור אמריקאי; הן דוגמאות ללחץ שהציבור הזה הפעיל על מנהיגים שונים, שהיה ביכולתם לעשות מעשה למען יהודי אתיופיה. פעולות אלה הן שהולידו את המבצע האמריקני הגדול להצלת יהודי אתיופיה ממחנות המוות בסודן – מצבע משה. והביאו להצלת יותר מ-14 אלף מהם במבצע “שלמה” ערב נפילת הבירה האתיופית לידי השליטים החדשים בשנת 1991.

ועלייך חבר, היהודי האתיופי, שכל כך רוצה לבנות את ביתך כאן, במולדת אבותייך, להכיר את העובדות ולהתמודד איתן בגאון. לבעיותייך הנוכחיות יש מקורות. הכיר אותן. בנה ביתך חבר; בנה ביתך, את בית חלומותייך וחלומות אבותייך שחרבו, על יסודות מוצקים ואמיתיים. תנסה.