הכסף למבצע משה היה אמריקני
הכסף. היוזמה הייתה אמריקנית. הדיפלומטיה הייתה אמריקנית. תכנון וניהול המבצע היה אמריקני. לכן, מבצע משה להצלת יהודי אתיופיה ממחנות המוות בסודן היה מבצע אמריקני. אפילו ראש הממשלה הישראלי דאז, שמעון פרס, הודה כי יהודי אתיופיה “הוטסו ארצה על כנפיים אמריקניות” (“מעריב”, אוקטובר 1985).
הכסף היה ירוק. כמה כסף עלה מבצע משה? חלקיק ממה שעלו כל אחד מהמבצעים להעלאת יהודים ממדינות ערב. לפי אפרים הלוי, המבצע עלה חמישה מיליון דולר: “אחרי שהמבצע הסתיים, אפרים אמר לי כי מבצע “משה” עלה סביב 5 מיליון דולרים. הוא השווה את זה לטובה עם מבצעי הצלה גדולים אחרים, כגון זה של יהודי תימן, אשר עלה עשרות מיליוני דולרים יותר”, אומר ג’רי ויבר (לנהוף, עמ’ 242)
מאיפה הכסף הגיע? בעיתונות האמריקנית נכתב כי הכסף הגיע מהממשל האמריקאי: “רוב העלויות של המבצע שולמו מתוך 15 מיליון דולר סיוע ליישוב מחדש ומתוך 5 מיליון דולר סיוע לתחבורה שניתנו לישראל על ידי ארצות הברית עבור שנת הכספים 1985” (הניו יורק טיימס, מרץ 1985).
הכסף: התברר כי ארצות הברית באמת תקציבה את העלאתם ויישובם מחדש של יהודי אתיופיה
חיזוק לטענה זו, אנו מוציאים במכתבו של חבר הקונגרס, טד וייס, לראשי האגודה האמריקנית למען יהודי אתיופיה (AAEJ) באפריל 1985: “אני שמח לדווח כי תוצאות המאמצים האלה [מול הקונגרס, הממשל, מחלקת המדינה ואחרים] היו מעודדות. כתוצאה ממאמציי בוועדה לענייני חוץ [של הקונגרס], אני מצפה מהקונגרס לאשר 25 מיליון דולרים, פי שניים מהסכום המבוקש על ידי הממשל, לקליטתם וליישובם מחדש של יהודי אתיופיה בישראל. הלשכה למען הפליטים של ארצות הברית תמשיך לספק מזון וטיפול רפואי ליהודי אתיופיה באתיופיה ובישראל”. לפיכך, נראה כי כסף הממשל האמריקאי גם שימש לקליטת העולים בארץ ולא רק להעלאתם ארצה.
עדות נוספת למעורבות כסף הממשל האמריקאי בעלייתם של יהודי אתיופיה אנו מוצאים מדבריו של אירווינג קסלר, סגן יושב-ראש המגבית המאוחדת לישראל בניו יורק. לדבריו, בשנת 1979 הוא וגזבר הסוכנות, עקיבא לוינסקי, הציעו בפגישתם עם סטוארט אייזנסטאדט, האחראי על הקשר עם היהודים בבית הלבן של ממשל קרטר, “כי הנשיא קרטר יגביר את הפעילות ליישוב מחדש על ידי הוספה של שתי קבוצות פליטים נוספות: יהודי אתיופיה והקהילה היהודית האירנית […] שתי ההמלצות יושמו על ידי ממשלו של קרטר תוך מספר חודשים”. וזאת במסגרת המענק (Grant) האמריקאי שניתן להצלה וליישוב מחדש של יהודי ברית המועצות ומדינות אחרות. את המענק הזה המגבית והסוכנות היהודית החלו לנהל כבר משנת 1972 – (Journal of Jewish Communal Service, Winter 2000).
עדות אחרת אנו מוצאים בדבריו של מי שהיה ראש המגבית בישראל בזמן מבצע “משה”, ניל כץ. כץ מתאר את המפגש הסופי בג’נבה של כל הגורמים שהיו קשורים לתכנון מבצע “משה”, ומתוך כך ברור גם מאיפה בא הכסף למבצע, כך: “… לקראת סוף הדיון, מישהו ציין כי הטיסות לבד יעלו בערך 12 מיליון דולרים ושאל ‘איך נשלם על זה?’. כל העיניים הופנו אלי. ‘אין בעיה. המימון יגיע מהמגבית המאוחדת לישראל’, שמעתי את עצמי עונה” – (Journal of Jewish Communal Service, Winter 2000, pg.100).
ג’ורג’ גיטלמן
אולם, גם לפי עדותו של אפרים הלוי עצמו בסדרה “ירוסלם”, את הטיסות סיפק היהודי ג’ורג’ גיטלמן בחינם. את העובדה הזאת היהודים ידעו לפני המפגש הסופי הזה. אז על אילו עלויות טיסה דיבר מי שדיבר שם? ומי זה שהעלה את נושא הכסף בכלל? סביר להניח שזה לא היה אחד מפקידי ממשל אמריקניים רמי דרג שנכחו במפגש. נראה שהשאלה נועדה יותר לאוזניים אמריקניות, שהיו צריכים לאשר מימון, לצרכים אחרים, מתקציב המענק הנ”ל.
בהתאם לכך, כץ פנה, מייד עם חזרתו לניו יורק, לכל הגורמים הרלוונטיים לגיוס הסכום המבוקש. לדבריו, ב-9 לאוקטובר 1984, הוא חזר לניו יורק ישר ממפגשי תכנון מבצע “משה” בג’נבה, ונפגש עם מבקר המגבית כדי לדון עמו בעניין הכסף שדרוש למבצע. יום למחרת הוא נפגש עם נציגי הסוכנות. אחר כך הוא טס לציריך כדי להיפגש, בין היתר, עם מי שמפקח מטעם הממשל על המענק האמריקאי שהועבר לניהול המגבית המאוחדת לישראל (UIA). מכאן ברור למה שאלת המימון עלתה בישיבה הזו, אף שהיא לא הייתה רלוונטית.
בסופו של דבר, למרות הסיוע האמריקני הנדיב הזה, הדבר לא מנע מהמגבית לפנות לתורמים ולגייס מיליונים נוספים לטובת מבצע משה.
- את-יופיה, תמיד תישארי חלק ממני
- שללו ממני את אימא
- הפרסום השיטתי של מבצע משה, למי זה היה טוב?
- המטרה: שינוי התדמית בדעת קהל העולמית והמקומית
- יתומים של מבצע משה: מה גרם לכל כך הרבה יתומים? האם הועלו רק הצעירים?
כמה כסף גויס? מדברים המיוחסים לשר החוץ דאז, יצחק שמיר, וליושב ראש הסוכנות, אריה דולצין, מטרת “מבצע משה” הייתה לגייס 100,000,000 דולרים אמריקאים בצפון אמריקה (הניו יורק טיימס, דצמבר 1984).
פרופ’ לנהוף, הנשיא לשעבר של האגודה האמריקנית למען יהודי אתיופיה, מציין סכום דומה שהיה על המגבית לגייס עבור מבצע משה: “לפי דיווחי המגבית היהודית המאוחדת שהומצא לי על ידי הפדרציה היהודית של אורנג’ קאונטי, מטרת המגבית הייתה לגייס 67,381,000 דולרים עבור מבצע “משה”. ביוני 1985 היו להם 62,931,654 דולרים בביטחונות ובהבטחות. מאוחר יותר אותה שנה, המגבית עקפה את המטרה שלה” (לנהוף, עמ’ 263).
אם כך, ברור כי כסף ישראלי לא היה מעורב במבצע משה. המבצע מומן מכספי משלם המיסים האמריקני: זה של הממשל האמריקאי, בין השאר, באמצעות המענק שהוזכר לעיל; וזה של התורמים ל”קרן היסוד”, או מה שבעבר נקרא “המגבית המאוחדת לישראל” (UIA). כפי שהבנו מדברי קריגר כאן, גם המימון למאמצי העלאה שקדמו למבצע “משה” בא מהממשל האמריקני.
כאשר ישראלי מן היישוב מדבר אל הישראלי ממוצא אתיופי וטוען: “העליתי אותך”; “הצלתי אותך”; “שלמתי עליך” – האחרון צריך לדעת שאין חברו מדבר אלא מתוך בורות. במובנים מסוימים, ההפך הוא הנכון. השיטה שוכללה והעולה מאתיופיה הפך למקור הכנסה של הרבה ישראלים.
על המשמעות של קמפיין גיוס הכספים עבור מבצע משה ובכלל, נרחיב בפוסט נפרד.