יום כיפור, אסתראי, על שום מה?
“כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה’ תִּטְהָרוּ. שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם” (ספר ויקרא, פרק ט”ז, פסוקים ל’-ל”א).
בעודי חושבת מה לכתוב על יום זה – משהו שאינו עטוף מדי בגבוהות שלא ניתן לפרוט לקטנות, אלא משהו תכליתי, תכל’ס – אני מוצאת עצמי מהרהרת דווקא ברתיעה שיש לחלק מהאנשים מיום זה, מבלי להבין את מהותו.
שתי מטרות יש ליום זה: האחת – לאפשר לאדם נקודת זמן מוגדרת בשנה להתנקות מעבירות שבינו לבין בוראו (כמובן, שכל השנה יש תהליך היטהרות, רק שזה שונה, ואין היריעה מספקת להרחיב בזה כעת). השנייה – לחגוג את ההתנתקות מן החומר והחומריות, עד כדי הידמות למלאכים; לא בכדי לובשים לבן ביום זה.
בכדי להשיג את המטרות לעיל ישנם חמישה הגבלות ביום הכיפורים: אכילה, שתייה, רחצה, סיכה ותשמישי מיטה. במילים אחרות, תענוגות העולם לא ביום זה. הקב”ה נותן לאדם, פעם אחת בשנה, יום רשמי בו עליו להתנקות על מנת להתחבר לפנימיותו, ולפנימיות העולם. יום של חשבון נפש נוקב בכדי שנחשוב מה העיקר בעולם הזה, ולאן פנינו מועדות. מעין חישוב מסלול מחדש.
בשביל להתחבר לפנימיות, יש לשים בצד את הסחות הדעת החומריות. במהלך השנה אנו עסוקים בהישרדות היום יומית, בסיפוק צרכינו החומריים שהרבה פעמים מעפילים על עולמנו הפנימי. לא נותנים לעצמנו זמן נאות לשמוע את הקול הפנימי. ביום הכיפורים אנו מתנקים מהכל ומתחברים למהות הכי עמוקה שלנו -הנשמה.
נדמה שמסיבה זו נאמר שיום הכיפורים יהיה יום חג לעתיד לבוא; היחיד שלא יתבטל. ביתא ישראל כבר כיוונו לשמחה העתידית של יום זה כששמרו באדיקות את צום אסתראי, הוא יום כיפור, באתיופיה. שם נהגו אבותינו ואימותינו להתענות ביום זה, לבקש מחילה מה’, ולהרבות בתפילה. מנהג מעניין וייחודי לביתא ישראל הוא מנהג הריקודים והשירה ביום תענית זה. ייתכן שזה ייראה תמוה. אך למעשה, זהו מנהג שמראה על אהבת אבותינו את מצוות האל. מעין אמירה שאנו שמחים במצוות היום לצום ולהתענות, ואף נעשה זאת בהידור. לעניות דעתי, זהו מנהג נבואי על שמחת החג לעתיד לבוא.
כיום נשמעים הדים, כגון “אני לא דתי אז אני לא צם”; “אני לא אהיה צבוע פעם בשנה”; “זה לא ימחק לי כלום”; “לא פגעתי בזבוב…”. יום כיפור הינו מצווה לכלל היהודים. לא כתוב ו”אתה עם הכיפה או המגבעת תצום”, ורבים מאיתנו שאינם דתיים כן צמים. כיוון שזה יום הנותן במה למערכת היחסים שבין היהודי הקט לבוראו. ואין מקום להירתע, כי אם לנצל את יום זה לתועלת.
כאמור, יום כיפור אינו מכפר על עניינים שבין אדם לזולתו. זהו יום שבין אדם לבוראו. אדם שפגע בחברו מחויב לבקש מחילה ולפייסו. אין קיצורי דרך בעניין. ורק כשבאים נקיים מול הבריות, אז אפשר להתנקות מול הבורא. ככתוב: “ואהבת לרעך כמוך אני ה'”. זהו הפסוק שמשמעו – אהבו זה את זה. ורק באהבה שתהיה בין האנשים אלוקים ישכון ושמו יהיה שלם.
צום מועיל וקל לכלל ישראל!
חתימה טובה!