להיות או לא להיות ביצ’ית? / ט.א.

אז החברות אמרו לי, תהיי קצת קשה איתו. מה הכוונה, שאלתי. אני אוהבת אותו. את יודעת, תהיי ביצ’ית. זה מה שיחנך אותו.

לא הבנתי מה הן רוצות, אבל נראה שיודעות על מה הן מדברות.

אז לתפקיד הביצ’ית נכנסתי: חיוכים אליו הפחתתי; מטלות בבית בשפע נתתי; את חבל המעקב בצווארו הידקתי, אותו שמרתי לידי כמו תיק של גוצ’י; אוכל לו הכנתי ובזעף לו הגשתי.

והיו רגעים שתהיתי: האם לזה ייחלתי?

והאמת, את עצמי לא זיהיתי. זה נישמע מעט סדיסטי, כי רק השוט חסר לי, להבין שלמאלפת כלבים הפכתי!

אז בוא נפסיק עם הפוליטקלי קורקט, ויאללה נדבר אמת. המציאות תיראה פחות יפה, אבל לפחות השיחה תהיה כנה. אם אתה שם בשביל “הכן” אך בורח כשיש “לא” – לך. כי לא באמת היית שם מלכתחילה.

אתה מחפש אילוף, ריגוש, ואני אהבה. אני בחורה בסה”כ טובה. יש בי תמימות אך זו לא נאיביות. יודעת להיות רעה כשיש חובה. אך את זה המוח הצר שלך לא ראה.

אז, רצית ביצ’ית. קיבלת ביצ’ית.

ואני, מה רציתי?

אחד שמבין עניין; לא את המחפש להעביר את הזמן.