מבצע שבא: מאמץ אמריקני האחרון להציל את היהודים שהופקרו בסודן

מבצע שבא: איך ה-CIA הציל את יהודי אתיופיה בסודן?

מבצע שבא, מבצע אמריקני נוסף להצלת יהודי אתיופיה, נולד בעקבות עצירת מבצע משה על ידי ישראל. בניגוד לכל הגיון, מדינת ישראל הפקירה את יהודי אתיופיה בסודן. אלפי יהודים אתיופים נותרו במחנות המוות בסודן או בדרך אליהם. דבר זה לא הותיר את האמריקאים אדישים לטרגדיה שלה היו עדים בעקבות מעורבותם המכרעת במבצע “משה”. ולכן, בניגוד להוראות מישראל, הם פעלו כדי להשלים את המשימה ולהוציא משם את היהודים הנותרים.

הינה השתלשלות של מבצע שבא, הידוע גם כמבצע יהושוע, כפי שהצלחנו להבין ממקורות שונים:

 20.1.1985 – בראיון לעיתונאית ניו יורק טיימס, ג’ודית מילר, נשיא סודן, ג’עפר אל-נומיירי, אמר כי “יהודי אתיופיה וכל יתר הפליטים שחיים במחנות הפליטים הסודנים חופשים לעזוב את סודן בתנאי שהם לא הולכים ישירות לישראל” (ניו יורק טיימס, 21.1.1985). אם ארצות הברית או מדינות אירופה “רוצות לעשות את זה [פינוי פליטים], הן יצטרכו לעשות זאת לבד. אבל אני לא מעוניין לשמור שום פליטים במדינתי. אם כל שני מיליון פליטים יעזבו, זה יהיה טוב לסודן”.

באותה כתבה צוטט שגריר ארצות הברית בחרטום, אלכסנדר יום הוראן, כמי שאמר כי וושינגטון בוודאי “תבדוק” את האפשרויות כדי לעזור ליהודי אתיופיה שנותרו בסודן: “נראה מה עוד ניתן לעשות למען האנשים האלה”.

21.2.1985 – 100 חברי הסנאט האמריקני חותמים על מכתב המפציר בנשיא רונלד רייגן לסייע ליהודי אתיופיה שנותרו בסודן. במכתבם, הסנאטורים ביקשו מהנשיא רייגן כי הוא יבקש מהנשיא הסודני, ג’עפר אל-נומיירי, אישור “לחידוש המידי של העלאה” של היהודים מהמחנות בסודן (הסוכנות הטלגרפית היהודית, 28.3.1985). כדי לחזק את דבריהם, הם מציינים את הדברים שהנשיא הסודני אמר בראיון לניו יורק טיימס בקשר לפליטים שיכולים לעזוב את סודן.

 4-8.3.1985 – סגן נשיא ארצות הברית, ג’ורג’ בוש האב, מגיע לסודן ומבקר במחנות הפליטים. בשביעי למרץ, הוא דן עם נשיא סודן ג’עפר נומיירי על יהודי אתיופיה שנותרו בסודן ומקבל ממנו אישור לקחת אותם משם (לנהוף, עמ’ 248-249).

היועץ לביטחון לאומי מתקשר – זמן קצר אחרי ביקורו של ג’ורג’ בוש בסודן, ג’רי ויבר, מתאם לענייני הפליטים בשגרירות ארצות הברית בחרטום, מקבל שיחת טלפון מרוברט מקפרלנד, היועץ לביטחון לאומי של הנשיא רייגן. מקפרלנד אומר לג’רי ש”הוחלט להוציא את יהודי אתיופיה הנותרים בסודן. זה יהיה מבצע אמריקאי לגמרי”. תפקידו של ויבר יהיה לתכנן את המשימה: “המשאבים המלאים של ממשלת ארצות הברית עומדים לרשותך”, נאמר לג’רי באותה שחה (לנהוף, עמ’ 249). סוכנות המודיעין המרכזית של ארה”ב (CIA) תבצע את המשימה.

יום למחרת, ג’רי קם בשעה 7:00, שתה תה ונסע לבניין שגרירות ארצות הברית בחרטום והחל להקליד. בשעה 10:00 מבצע שבא נולד (עמ’ 249-250).

התוכנית

שלושה ימים לפני מבצע שבא, זאודו יונה יוחזר לגדריף כדי לזהות מי יהודי ומי לא, וכדי שיודיע ליהודים מתי ואיפה להתאסף. בליל המבצע, היהודים יוסעו לנקודת הנחיתה לא רחוק ממחנה הפליטים טובאבה. מספר אנשי ביטחון סודנים יספקו האבטחה למקום. סידרה של מטוסי תובלה צבאים של חיל האוויר של ארצות הברית ינחתו אחד אחרי השני עד שאחרון היהודים עולה. צוות מהמשטרה הצבאית של חיל האוויר האמריקני ינחת בנקודה עם המטוס הראשון וישלוט על אזור הנחיתה. הוא יחצוץ בין הכוח הסודני לבין המסלול. הצוות ינקה את האזור אחריו וייצא עם המטוס האחרון. זמן השהות המשוער של כל מטוס על הקרקע יהיה בין רבע שעה לעשרים דקות. התכנית אושרה על ידי כל גורמים הנוגעים לדבר (לנהוף, עמ’ 250-251).

22.3.1985 – בשעה 5:00 המבצע החל: “כשהשחר הפציע, המטוסים החלו לנחות, בהפרשים של רבע שעה אחד מהשני…, שישה מטוסים נחתו…בשעה 9:00 המבצע הסתיים” (לנהוף, עמ’ 253). המטוסים הטיסו את העולים ישירות לישראל. במהלך המבצע הרמטכ”ל האמריקאי, הגנרל ג’ורג’ וסלי, התקשר לעתים קרובות כדי לקבל “דוח מצב”.

• חשיבות פסיקת הרב עובדיה יוסף בעניין יהודי אתיופיה
• שללו ממני את אימא
• יום הזיכרון לנספים הרבים בסודן בדרכם לארץ
• הפרסום השיטתי של מבצע משה, למי זה היה טוב?
• המטרה: שינוי התדמית בדעת קהל העולמית והמקומית

כמה יהודים ניצלו במהלך המבצע?

לפי ג’רי ויבר, במבצע זה הועלו כ-480 יהודים. לפי רוב הדיווחים האחרים, מדובר בכ-800 יהודים בסך הכול.

הניו יורק טיימס מדווח מפי פקידי הממשל האמריקני כי “היום [23.3.1985] ארצות הברית השלימה, במצבע חשאי, את הפינוי של למעשה כל יהודי אתיופיה אשר נותרו בסודן אחרי” חשיפת מבצע משה. “במשך שלושה ימים, 800 איש הוטסו לישראל על ידי מטוסי הרקולס…: ביום הראשון, 200 איש הוטסו לישראל; ביום השני, 461 איש; וביום סיום המבצע היו צפויים לעזוב את סודן בין 160 ל-200 איש, שהופך את הסך הכול לכדי 800 איש” (ניו יורק טיימס, 24.3.1985).

אם מבצע שבא נמשך שלושה ימים, נראה שג’רי תיאר רק את מה שקרה באחד הימים האלה. מספר העולים שהוא מציין דומה למספר העולים שהעיתון מציין ביום השני של המבצע.

גם גרנום ברגר מציין, כי ביום אחד בלבד, ב-21 במרץ, ממשלת ארצות הברית “הצילה עוד 920 יהודים אתיופים מסודן” (ברגר, עמ’ 747).

האם מבצע שבא היה המבצע האחרון?

יתכן שבאמת המבצע נמשך שלושה ימים. גם התאריכים השונים שבדיווחים הנ”ל מעידים על כך. יש גם עולים בישראל שטוענים כי עלו מסודן בדרך האווירית גם בשנים מאוחרות יותר. אם כך, יתכן כי מבצע שבא לא היה המבצע האחרון מסודן וכי מספר העולים בדרך זו היה הרבה יותר גדול מהמספר שציינו לעיל.

כאן עולה שאלה. אם לאחר מבצע שבא התקיימו עוד מבצעים, מי ביצע אותם? לאחר חשיפת מבצע משה והפלת ממשלת סודן בעקבות כך, ישראל לא הייתה יכולה לבצע מבצע כזה בסודן העוינת. לאחר עצירת מבצע “משה” ביוזמתה, לישראל לא היו לא את היכולת ולא את הרצון למבצע כזה.

נוסף לכך, אנו יודעים שישראל דרשה מממשלת ארה”ב לא לקיים שום מבצעי הצלה של יהודים מאתיופיה. זה היה הלקח של ישראל ממבצע משה. הישראלים חששו שארה”ב שוב תציף את הארץ במהגרים אפריקנים שישראל לא מעוניינת בהם – יהודי אתיופיה.

אם נתעלם לרגע מבקשה מוזרה זו (גם כי אמריקאים לא מקבלים הוראות מישראל), הרי שהיחידים שיכלו לנהל מבצעים כאלה באותה תקופה היו רק אמריקאים. בהנחה שהיו מבצעים נוספים אחרי מבצע שבא, הרי שאמריקאים ביצעו אותם.