רגעים גנובים של אהבה / ט.א
שוקולדים, פרחים, יין ונרות רומנטיים הם רק המעטפת של האהבה שלנו.
זו האהבה האמיתית, הכנה, העמוקה שבנינו, לא למרות הקשיים, אלא בשל הקשיים שחווינו. כזו שלא מתייפייפת, לא הוליוודית; כזו שמעבר לגוף, אותה אני פוגשת ברגעים גנובים של אהבה.
יש ימים שאני מביטה מבעד לחלון ורואה אותך יורד מהאוטו וצועד לכיוון ביתנו. אני מתבוננת בך וכל צעד וצעד שלך מגביר את פעימות ליבי. והמראה, המראה שלך ניצב מולי ומפיח בי חיות. קלישאה או לא .זו העובדה, זו המציאות.
אני מביטה בך משחק עם ילדינו, בייחוד כשאתה מצמיד את אפך לאפון הקטן של הנסיך שלנו ואתה צוחק. והוא צוחק.
אני מתמלאת, אהובי, בזרמים גועשים של אהבה ופחד לא ברור. וכשאנחנו מתווכחים, אני עצבנית ואתה עצבני. ואתה יודע, שכשזה קורה אני מיד בוכה.
ואז לראות אותך לפתע הולך לאיבוד בצער של הדמעות שלי. זה רגע של אהבה. כי אני רואה אותך כפי שאני מכירה ואוהבת.
כשאנחנו במיטה והילדים שזורים בינינו כזרי פרחים, ואתה מודד את כף ידך החזקה מול כפות ידיהם הקטנות, הם מהופנטים. ואני נמסה.
לפעמים אני מתבוננת בך, בזרועותיך החסונות, בכפות ידייך הגבריות ומייחלת שתמיד תעטוף אותי בהן; שתיתן לי – נפש שבויה באהבה אלייך- מנוחה עדי עד בין זרועותיך.
יש פעמים שאתה כועס, כן. אבל אני לא באה אלייך בטענות. לא שופטת. רק בוחרת להיכנע לך. כי אני יודעת מי אתה. ואני אוהבת אותך.
אתה לימדת אותי מה היא אהבה, גם כשלא האמנתי בקיומה. הפלת את החומות שהחיים בנו בתוכי. והוצאת אותי מכלא האסורים שהייתי נתונה בו. אתה, ורק אתה, בעוצמות השקטות של אהבתך.
לפעמים אתה מקניט אותי. מסתכל עליי וצוחק על הבטן שלי. ואני לא בהריון, אז אני כועסת ואתה צוחק ומתחיל לדגדג אותי. אני מתנגדת ואתה בשלך. ממשיך, עד שאתה מצליח. צוחקים עד התשה ונרדמים, עטופים זה את זו.
בלילות, אני משקיפה. משקיפה עלייך ישן. אני שומרת על שנתך. מסתכלת על גופך החסון. הולכת לאיבוד בתוך קצב נשימתך. חושבת במה זכיתי ושלעולם יהיה כך.
מתבוננת, מתמלאת ברגשות שאיני יכולה להעלות על הדף.
אוהבת אותך.
שוקולדים, פרחים, יינות ונרות רומנטיים הם רק המעטפת של האהבה האמיתית שלנו.