תנו לנו מקום אחד תחת השמש, תנו לנו לחיות

תנו לנו מקום תחת השמש; תנו לנו לחיות.

אתם יודעים את ההיסטוריה שלנו. אתם יודעים את מה שעברנו. אתם יודעים שתמיד קראו לנו פלשים (פולשים, זרים, נעים ונדים) באתיופיה.

עכשיו, כשהגענו לארץ חלומותינו בדרך לא דרך; עכשיו, כשהגענו לכאן אחרי ייסורים ותלאות וקורבנות רבים בדרך; עכשיו, כשחשבנו שסוף-סוף הגענו לנחלה ולמנוחה שלהן יחלנו כל אלפי שנות גלותנו הרחוקה – אתם נותנים לנו להרגיש את אותם דברים שהרגשנו בגולה; אתם נותנים לנו להרגיש את ההיסטוריה הקשה שלנו שוב; אתם נותנים לנו להרגיש את הזרות הממארת, המפחידה הזאת; נותנים לנו להרגיש שוב שהקרקע שומטת תחת רגלינו העייפות.

בקשתנו מכם לא גדולה. תנו לנו מקום אחד לחיות בו. מקום אחד תחת השמש, שלא נרגיש שהקרקע שומטת לנו מתחת לרגלים. מקום אחד לנוח בו; מקום אחד לנטוע את גפננו ולחסות בצילו לתמיד. מקום אחד לגדל את ילדינו בלי שמישהו ירה בהם, בלי שירגישו את הזרות שהרגשנו.

תנו לנו מקום אחד לחיות בו: הרצחתם וגם ירשתם?

תתביישו. העיתונאים אבי אשכנזי ועדי מאירי טענו בפרהסיה שלסלמון טקה ז”ל יש 14 תיקים ושהוא היה במעצר בית כשהשוטר ירה בו למוות. והציבור הישראלי קנה את הסיפור “העיתונאי” הזה והרג את ההרוג בשנית.

בסוף יש 3 תיקים מינוריים, שגם הם תוצאה של התנכלות משטרתית. שלושת התיקים שהמשטרה התאמצה לפתוח לסלומון הם: תיק על סיוע בגניבה של בקבוק יין מחנות; תיק על איום שכביכול הוא השמיע כלפי אחות במרפאה שלא קיבלה את אביו לטיפול; ותיק נוסף עקב תלונה שהגישה אחותו נגדו, שבוטלה ביוזמתה בסוף, אבל המשטרה התעקשה להגיש כתב אישום נגד הנער על כך.

אז אין 14 תיקים פלילים נגד סלמון טקה ז”ל. יש שפלות רוח של החברה הישראלית. מה שיש כאן הוא מסע הכפשה וביזוי המת. מסע הכפשה של יוצאי אתיופיה כולם.

סלומון סייע לעיוור להגיע לבית הכנסת

מה יש עוד? סלומון טקה היה בן 18. היה מדריך בתנועת נוער. הוא התנדב במשך שנתיים בעמותה לחלוקת סלי מזון לנזקקים בימי חג. סלומון הצטיין בפרויקט מנהיגות והכנה לצבא, וחלם להתגייס ליחידה קרבית. הוא אהב לעזור לכל מי שנזקק לעזרה. הוא סייע לעיוור ללכת לבית הכנסת ובחזרה הביתה. הוא עזר לזקנה לסחוב את סל הקניות עד הבית שלה. כיבד את הוריו ואהב אותם. הוא אהב ספורט. הוא אהב לרקוד. הוא כתב שירים. היה נער שמח. אהב את החיים, עד שלפתע נלקחו ממנו. זה הנער שנורה למוות. החברה הישראלית לא יודעת את זה.

החברה הישראלית לא רוצה לדעת. היא רוצה להכפיש, לבזות את המת. להרוג אותו בשנית. החברה רואה רק את צבעו השחור של סלומון. החברה הישראלית חולה, גזענית, והיא הגיעה לשפלות רוח כזאת. עתידה לוט בערפל. היא אוכלת את עצמה מבפנים. בושה וכלימה לחברה הישראלית.

גאווה ליהודי אתיופיה. אתם חושפים את האמת על החברה, ובכך אולי תביאו לה מזור להבריא בסוף.

אנו קוראים לכל אדם טוב, ויש הרבה כאלה כאן, לפעול כדי לשמור על כבוד המת, על כבודו של הנער שנרצח, שנתפרו לו תיקים יש מאין. וכן לתבוע לדין את האחראים להכפשה, לחילול ולביזוי המת ולהוצאת דיבתם של כלל העולים מאתיופיה.

אם לא ייצא כלום מזה, אם זה לא יזעזע את הארץ כולה, אנו לא יודעים מה כבר יכול לזעזע. מה שקרה בשבועות האחרונים הוא מעשה לא אנושי. החברה הפכה לא אנושית.

ומה יש לאדם אנושי לעשות בחברה לא אנושית?