חָזַרְתָּ אָחִי, לֹא חָזַרְתָּ. נֶעֱלַמְתָּ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה. לֹא אָמַרְתָּ דָּבָר, גַּם אֲחֵרִים לֹא. הִשְׁאַרְתָּ אַח קָטָן מְבֻלְבָּל שֶׁלֹּא הֵבִין מַדּוּעַ, מַדּוּעַ אָחִיו הַגָּדוֹל פִּתְאוֹם עֲזָבוֹ. הִתְגַּעְגַּעְתִּי אֵלֶיךָ, לֹא שַׁבְתָּ הַרְבֵּה זְמַן. וּכְשֶׁשַּׁבְתָּ כְּבָר לֹא הָיִיתָ אַתָּה – אַח גָּדוֹל וְאֵיתָן. הִצְטַעַרְתִּי עָלֶיךָ, כִּי לַשָּׁוְא רָדַפְתָּ אַחַר חֲלוֹם יָשָׁן, וְכִי לֹא הָיִיתָ כְּבָר מָה שֶׁהָיִיתָ – …

תריסר שנים חלפו, אחות אהובה, מאז הלכת לפתע וללא שוב, בלי לומר שלום. והותרת את לבי פצוע ומדמם. תריסר שנים חלפו, והפצע טרם הגליד. ואולי לא יגליד לעולם. ואני רק מנסה לרפאו במילים, לתקן את לבי השבור בכלים שאין לי, בדמעות שקטות שמוסיפות להכאיב. אני רק מנסה, בלי להבין כי את שהלך אי-אפשר להשיב, כי …