יחסים

אדם יהודי ויום כיפור: צום קל, צום מועיל ומשמעותם

אדם יהודי ויום כיפור. להלן פוסט מעניין בעניין יום כיפור, או האסתראי, של ד”ר גרמאו מנגיסטו. הפוסט פורסם במוסב תרבות – בימה לפרוזה שירה הגות ומופעי קהילה. גמר חתימה טובה לכל בית ישראל! אדם יהודי נוהג לאחל צום קל לחברו, שמא בליבו כוונה טובה, שכן חברו יעבור את הצום בלי שייגרם לו נזק פיזי או …

האתיופים ויהודי אתיופיה שחיים בישראל

המלחמה שמתרחשת באתיופיה בין אתיופיה למדינות זרות – סודן, מצרים, ארה”ב ואף אירופה – הראתה באופן ברור מיהם הישראלים יוצאי אתיופיה: מצד אחד – האתיופים שמוכנים לשכב על הכביש ולהידרס למען צד מהצדדים הלוחמים שם; מצד שני – האתיופים שאומנם יש להם רגשות כלשהן לארץ מוצאם, אבל בשום פנים ואופן לא מוכנים להישרף בשביל אף …

ד״ר פתגו טדסה, בנו החורג של שר האוצר היהודי היחיד, הלך לעולמו

ד”ר פתגו טדסה, שגריר אתיופיה לשעבר באיטליה ובג’בוטי, הלך לעולמו. הוא היה בין קבוצת משכילים בני המיעוט היהודי באתיופיה שהקייסר כינה ״חלקיק הגאונות״ (particle of genius) של עמו שאסור לוותר עליהם, ולכן לא אפשר את עלייתם ארצה. ד״ר פתגו טדסה הוא בנו החורג של טדסה יעקב, שר האוצר היהודי לשעבר בממשלת הקייסר היילה סילאסה. והוא …

יִהְיֶה בְּסֵדֶר, חָבֵר (יהיה בסדר, חבר)

יִהְיֶה בְּסֵדֶר, חָבֵר.הַכֹּל יַעֲבֹר. סַבְלָנוּת וּמִשְׁמַעַת יְעַנּוּ אֶת הַכֹּל. יִהְיֶה בְּסֵדֶר.סְמֹךְ עָלַי, וּבְעִקָּר סְמֹךְ עַל עַצְמְךָ. הִשָּׁמַע לְהוֹרָאוֹת, שְׁמֹר עַל הַמֶּרְחָק,הִשָּׁמֵר לְנַפְשְׁךָ. תֶּכֶף נַעֲבֹר אֶת הֲקוֹרוֹנָה הַגּוֹמֵאת אֶרֶץ,וְאָז נֵצֵא אֶל הַשָּׂדוֹת הַמּוֹרִיקִים,וְנִצְבָּא אֶת הַדָּרוֹם הָאָדֹם,וְנִגְדֹּשׁ אֶת הַחוֹפִים הַיָּפִים,וְנֵהָנֶה מִשֶּׁמֶשׁ אַרְצֵנוּ הַנֶּהֱדֶרֶת. עוֹד מְעַט נַחְבֹּק אֶת יְקִירֵנוּ חָזָק,וְנֵלֵךְ לְקוּבֶה* לִשְׁתּוֹת בִּירָה יַחַד. הִשָּׁאֵר אֵיתָן, חָבֵר.יִהְיֶה בְּסֵדֶר, …

צו השעה: מקדשים חיים, דוחים חיי חברה לעת הזו

צו השעה: מקדשים חיים, דוחים חיי חברה לעת הזו ד”ר גרמאו מנגיסטו מה יותר חשוב – החיים או חיי החברה? ברור לכל כי אין ערך מתחרה לחיים. אבל החיים החברתיים, מכוח ההרגל, מהתלים בנו, והם הופכים את היוצרות: החיים פחות חשובים מחיי החברה. לכן הם לוחשים לנו עמוק בתודעה: הבה נלכה לאירועים – חתונות, בריתות, …

צִפּוֹר קְטַנָּה יְפֵיפִיָּה, עוּפִי

כֵּן, חֲיִי אֶת חַיַּיִךְ. צִפּוֹר קְטַנָּה יְפֵיפִיָּה, חָפְשִׁיָּה שֶׁכְּמוֹתֵךְ. עוּפִי, עוּפִי, פִּרְשִׂי כְּנָפַיִם כָּל עוֹד אֶפְשָׁר. הַלֹּא הַחַיִּים קְצָרִים, וְיֵשׁ מֶרְחַקִּים לְגַמֵּא, מֶרְחָבִים לַחֲצוֹת, וּצְבָעִים לִרְאוֹת וּטְעָמִים לִטְעֹם וְזָרִים לְהַכִּיר. עוּפִי, צִפּוֹר קְטַנָּה יְפֵיפִיָּה. הוּא לֹא יָכוֹל לָעוּף, הַגַּם חֵפֶץ הוּא בְּכָךְ וְחוֹשֵׁק בְּמָה שֶׁאָסוּר לַחֲשֹׁק. אַךְ, הַגַּם כָּבוּל הוּא, הַגַּם קָצוּץ כְּנָפַיִם, לֹא יַפְסִיק …

אְחְת-עַלֵּם

אְחְת-עַלֵּם. אֵין מֻשָּׂג כָּזֶה בְּשׁוּם שָׂפָה אַחֶרֶת שֶׁאֲנִי דּוֹבֵר, וַאֲנִי דּוֹבֵר לְפָחוֹת עוֹד שְׁתֵּי שָׂפוֹת. אְחְת-עַלֵּם. חֲלוּפוֹת הַתַּרְגּוּם הַקַּיָּמוֹת בַּשָּׂפוֹת הָאֲחֵרוֹת לֹא מְבַטְּאוֹת אֶת הַמַּשְׁמָעוּת הַמְּלֵאָה שֶׁל צֶמֶד הַמִּלִּים. אְחְת-עַלֵּם. לָכֵן אֲנִי לֹא מַצְלִיחַ לְהַבִּיעַ בְּעִבְרִית אֶת אַהֲבָתִי, אֶת גַּעֲגוּעַי לְאָחוֹת – שֶׁהָיְתָה אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ, עוֹלָם וּמְלֹאוֹ, וְאֵינֶנָּה עוֹד. אְחְת-עַלֵּם. עוֹלָם מָלֵא חָלַף בִּן-רֶגַע. לֹא …

חָזַרְתָּ אָחִי, לֹא חָזַרְתָּ

חָזַרְתָּ אָחִי, לֹא חָזַרְתָּ. נֶעֱלַמְתָּ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה. לֹא אָמַרְתָּ דָּבָר, גַּם אֲחֵרִים לֹא. הִשְׁאַרְתָּ אַח קָטָן מְבֻלְבָּל שֶׁלֹּא הֵבִין מַדּוּעַ, מַדּוּעַ אָחִיו הַגָּדוֹל פִּתְאוֹם עֲזָבוֹ. הִתְגַּעְגַּעְתִּי אֵלֶיךָ, לֹא שַׁבְתָּ הַרְבֵּה זְמַן. וּכְשֶׁשַּׁבְתָּ כְּבָר לֹא הָיִיתָ אַתָּה – אַח גָּדוֹל וְאֵיתָן. הִצְטַעַרְתִּי עָלֶיךָ, כִּי לַשָּׁוְא רָדַפְתָּ אַחַר חֲלוֹם יָשָׁן, וְכִי לֹא הָיִיתָ כְּבָר מָה שֶׁהָיִיתָ – …

אַתָּה לְבַד, חָבֵר

לֵךְ לְךָ לְבַד, חָבַר, לֵךְ לְךָ. כִּי  אֵין לְךָ בְּרֵרָה. הִתְחַלְתָּ אֶת הַמַּסָּע, אֶת מַסַּע הַחַיִּים, לְבַדְּךָ. כְּבָר מִגִּיל שֵׁשׁ אַתָּה נוֹסֵעַ לְבַד, לְבַד לְלֹא צֵידָה לַדֶּרֶךְ. בַּעַל כָּרְחֲךָ לָמַדְתָּ לִסְמֹךְ רַק עַל עַצְמְךָ. כִּי לֹא הָיוּ לְצִדְּךָ לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ, וְהֵם אֵינָם – חָבֵר, הֵם אֵינָם. תַּמְשִׁיךְ לְבַד, חָבֵר. אַתָּה בּוֹדֵד בָּעוֹלָם, בּוֹדֵד בָּעוֹלָם הוֹמֶה …

אִמָּא הָאֲדָמָה

אִמָּא הָאֲדָמָה / אלמז קטי מרה אִם רַק נִרְצֶה וְנַבִּיט לְאָחוֹר, כֻּלָּנוּ נוֹצַרְנוּ מֵעָפָר וּלְעָפָר נַחֲזֹר כְּשֶׁאִמָּא שֶׁלָּנוּ, אִמָּא הָאֲדָמָה, תֶּאֱסֹף אוֹתָנוּ אֵלֶיהָ בַּחֲזָרָה. אָז לָמָּה זֶה כָּל כָּךְ כּוֹאֵב כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ הוֹלֵךְ, מִישֶׁהוּ שֶׁהֶעֱרַכְתָּ, מִישֶׁהוּ שֶׁאַתָּה עוֹד אוֹהֵב? רַבִּים הֵם הַמְּשׁוֹרְרִים שֶׁכָּתְבוּ אַהֲבָה, מְעַטִּים הֵם הַכּוֹתְבִים שֶׁחָשׁוּ אֶת כְּאֵבָהּ. נֵשֵׁב שְׂבֵעָה יָמִים וְנִתְאַבֵּל עַל לֶכְתָּהּ, …