תפילתה של אם שחורה / טליה אלמו הוא הסיר את המדים, סיים שלוש שנים, בהן שירת בגבורה את המדינה. ועכשיו הדאגה חזרה כבתחילה. אז נושאת אני תפילה שתהיה לו לשמירה. בתפילה חרישית אזעק. בקול דממה דקה אתחנן. יהי רצון מלפניך בוראי שזה הילד היוצא מפתח הדלת יחזור בבטחה לביתו לקראת ערב. יהי רצון מלפניך בוראי …

ופתאום… הוא הפסיק ללטף את ראשי, קם על רגליו והחל ללכת. קמתי ללחוץ את ידו לפרידה, לומר שלום, אך לשווא. הוא רק הפציר: “אָדֶרָא, לִיגֶ’ה” (אדרא, בני) תוך שהוא נאבק על כל צעד. נשארתי עומד במקומי המום. הסתכלתי עליו מהלך באיטיות, נתמך ב”קזרה”, מודד כל צעד. ראיתי אותו הולך ונעלם באופק. נעלם והולך. הקטע הקצר …

העליות דרך סודן נמשכו כמעט עשור. ורבים מזהים, בטעות, את כל העליות דרך סודן כמבצע “משה”. אולם מה שקרוי מבצע “משה” החל ב-21.11.1984 והסתיים ב-6.1.1985, והוא תוצאה של שיתוף פעולה אמריקני-סודני. ג’רי ויבר, עובד שגרירות אמריקאית בחרטום בירת סודן, תכנן והוציא לפועל את מבצע “משה” והעלה ארצה את מרבית העולים דרך סודן. על אף זאת, הניצולים אפילו לא יודעים את שמו. המבצע הספציפי הזה היה מבצע אמריקני בכל המובנים. אפילו ראש הממשלה דאז הודה בכך.