ופתאום… הוא הפסיק ללטף את ראשי, קם על רגליו והחל ללכת. קמתי ללחוץ את ידו לפרידה, לומר שלום, אך לשווא. הוא רק הפציר: “אָדֶרָא, לִיגֶ’ה” (אדרא, בני) תוך שהוא נאבק על כל צעד. נשארתי עומד במקומי המום. הסתכלתי עליו מהלך באיטיות, נתמך ב”קזרה”, מודד כל צעד. ראיתי אותו הולך ונעלם באופק. נעלם והולך. הקטע הקצר …