מבצע משה: מבצע אמריקני להצלת יהודי אתיופיה

בעקבות הסדרה “ירוסלם” ובסימן יום הזיכרון לנספים בסודן, הרינו להעיר מספר הערות בעניין מה שקרוי מבצע משה.

העליות דרך סודן נמשכו כמעט עשור. ורבים מזהים, בטעות, את כל העליות דרך סודן כמבצע משה. אולם מה שקרוי מבצע משה החל ב-21.11.1984 והסתיים ב-6.1.1985, והוא תוצאה של שיתוף פעולה אמריקני-סודני. ג’רי ויבר, עובד שגרירות אמריקאית בחרטום בירת סודן, תכנן והוציא לפועל את מבצע משה והעלה ארצה את מרבית העולים דרך סודן. על אף זאת, הניצולים אפילו לא יודעים את שמו. המבצע הספציפי הזה היה מבצע אמריקני בכל המובנים. אפילו ראש הממשלה דאז הודה בכך.

מבצע משה החל בשעות אחר הצהרים של נובמבר 21, 1984. בשעת דמדומים “ג’יימס” [כינויו של זכריה יונה] נכנס ל”כפר הפלשים” במחנה הפליטים טובאבה בכוונה לאסוף 240 או יותר יהודים אתיופים חולים, זקנים, ופגיעים שאותם הוא זיהה לפני כן ואמר להם להיות מוכנים לזוז. ארבעת האוטובוסים שהותאמו לצורך עצרו באזור העלאה בקצה המחנה…לאחר מה שנראה כשעה, קומץ של אתיופים צצו…, מאחוריהם טפטוף, אחר כך זרם מתפרץ, דוחף, נאבק, נלחם לעלות לאוטובוס. כאוס הגובל במהומה. הבנו מאוחר מדי כי אזור העלאה שלנו היה בית שימוש פתוח ששימש אלפים… לבסוף, ארבעת האוטובוסים התמלאו…

כשהמטוס עצר, ארבעת האוטובוסים עצרו לאורך רמפת הטעינה. לאט-לאט הנוסעים ירדו. קצתם, החלשים מדי כדי לטפס במדרגות, הועלו למטוס. נאמן להסכם ג’נבה, אף סודני לא נגע ברמפה, אף ישראלי לא ירד ממנה. הגלגלים הועלו בערך בשעה 4:00, נובמבר 22, 1984 – ג’רי ויבר, מתוך הספר שבתמונה, עמ’ 235-237.

תוך פחות מחודש וחצי הועלו מרבית העולים דרך סודן והציפו את הארץ, דבר שלא קרה במשך 4 השנים שקדמו למבצע משה, וזה הביא את ממשלת ישראל להגיב.

3.1.1985: בניגוד לסיכומים עם אמריקאים והסודנים בג’נבה, ממשלת ישראל מקיימת מסיבת עיתונאים ומודיעה ברבים כי יהודי אתיופיה מועלים לישראל דרך סודן. מבצע משה נחשף באופן רשמי בפני העולם. והעולם, שידע על המבצע החשאי ושמר על שתיקה כדי להגן על ביטחון יהודי אתיופיה שבמחנות הפליטים בסודן, הוכה בתדהמה על כך שדווקא ממשלת ישראל חושפת את הסיפור באופן רשמי ופרסם למחרת בבוקר את הודעתה של הממשלה בכותרות ראשיות.

הסודנים, שהינם במצב מלחמה עם ישראל, מובכים מעצם הפרסום הרשמי של מבצע משה על ידי ישראל. הם מחליטים לעצור את המבצע באופן מידי. בחודש אפריל, 1985, ממשלת ג’עפר אל-נומיירי, מופלת על ידי הקיצוניים במדינה. הסודנים שהיו מעורבים במבצע משה, כולל סגן הנשיא, עומר אל-טייב, עומדים לדין. הנשיא נומיירי שהיה בביקור רשמי בארה”ב באותה עת נשאר בגלות אבל נשפט בהעדרו ונגזר עליו גזר דין מוות.

המטוס האחרון של מבצע משה נחת בארץ ב-6 לינואר, 1985. אלפי יהודים נותרים במחנות הפליטים בסודן ובדרך למחנות אלה. חלק מהפעילים שבקרבם נעצרים ונכלאים בכלא הסודני.

כחודשיים אחר כך, בחודש מרץ, במבצע אמריקאי נוסף, הידוע כמבצע יהושוע, בערך 800 יהודים הוטסו מסודן ישירות לישראל במטוסים צבאיים של צבא ארצות הברית.

אתיופיה האשימה את סודן ואת ישראל “בקונספירציה ובמעשי שוד” וגם בחטיפה של אזרחיה. היא דרשה מהקהילה הבינלאומית לחייב את ישראל להחזיר לאלתר את החטופים האלה לאתיופיה: “לאור החטיפה הלא-חוקית של אזרחיה, ממשלת אתיופיה מבקשת מהקהילה הבינלאומית לשכנע את ממשלת ישראל להגיב בחיוב לדרישתה להחזרתם המידי והמסודר של אזרחיה החטופים” (The New York Times, 24.2.1985).

שר החוץ האתיופי חזר וטען בעצרת האו”ם בחודש אוקטובר 1985, כי יהודי אתיופיה “פותו ונחטפו בכוח לישראל בשותפות עם משטרו המודח של ג’עפר נומיירי…הם נעקרו ממקום מגוריהם ועתה הם מתגוררים בארץ שאין להם עימה שום קשרים תרבותיים, גאוגרפיים, דתיים או אנתרופולוגיים. הם מופלים לרעה ומבודדים לחלוטין מן החברה הישראלית, ומנהלים חיים אומללים ומוזרים בישראל. אנחנו קוראים לקהילייה הבינלאומית לעזור לנו להשיב את אחינו למולדתם” (מעריב, 8.10.1985).

כמות הניצולים במבצע

במבצע משה ובמבצע יהושוע, שתוכננו ונוהלו על-ידי האמריקאים והסודנים, עולים לארץ כ-9,500 מיהודי אתיופיה ומצטרפים לכשש אלף חבריהם שכבר חיו בארץ. 47 טיסות של מבצע משה הביאו 8,600 יהודים.

בדרך אל סודן מאתיופיה, ובעיקר במחנות הפליטים השונים בסודן, מתו אלפים מיהודי אתיופיה ממחלות ומרעב. האומדן הרשמי של המתים הידוע כיום הוא 4,000 יהודים. אבל יוצאי אתיופיה בישראל מעריכים כי מספר המתים הוא הרבה יותר גדול מזה. משפחות שלמות נעלמו לחלוטין ולא נותר אדם שיספר עליהן. רבים אחרים נעדרים ולא ידוע מה עלה בגורלם.

את השם למבצע משה נתנו מתכנני גיוס הכספים לצורך המבצע. אלה היו אנשי המגבית היהודית המאוחדת (UJA) בצפון אמריקה. וזאת משום שהשם משה מעלה אסוציאציות דתיות אצל התורמים היהודים ועשוי היה לגרום להם לתרום יותר. כפי שנראה בהמשך, השם אכן עזר לגייס מיליוני דולרים שעזרו לישראל לשפר את כלכלתה ההרוסה באותה עת.

לישראלים הייתה הצעה לשם יותר הרואי, שהתאים לצורך התדמיתי הספציפי שלהם: גור אריה יהודה. משום-מה, לצה”ל ולישראל יש צורך תמידי בלהצטייר כחברה כל-יכולה וכצבא כל-יכול בעיני העולם, ובמיוחד בעיני העולם הערבי. ואכן, עיקר המטרה של מבצע משה ופרסומו השיטתי הייתה לשנות את התדמית של מדינה גזענית שהעולם יצר לה בבנייני האו”ם באותן שנים.

לאור העובדה שמשה רבנו לעולם לא עלה לארץ, אולי מבצע משה מסמל את האלפים שמתו בדרכם לארץ. עצמותיהם, כמו עצמותיו של משה, פזורות במדבר. ואולי זה מעיד גם על מצבם החברתי של אלה שזכו לעלות אבל חיים בשולי החברה. מביטים מרחוק אל הארץ הטובה שעליה חלמו במשך הדורות.

נדיבות לבם של האמריקאים, יהודים ושאינם יהודים, הציל יותר מעשרת אלפים מיהודי אתיופיה ששהו במחנות הפליטים בסודן. חוסר אכפתיות, שיקולים קרים של רווח-הפסד, ובצע כסף מצד ממשלת ישראל, הביא מחד לכליאתם ולעינויים של יהודים רבים בסודן, ומאידך למותם של אלפי אחרים.

כפי שנראה בהמשך, דווקא אלה שהצילו את יהודי אתיופיה ממחנות המוות שילמו במשרתם ובפרנסתם. אלה היו מעטים, יהודים ולא יהודים, לאו דווקא ישראלים, אשר שמחו על הזדמנות להיות בזמן הנכון ובמקום הנכון כדי להציל אנשים ממוות ודאי והקדשו את מירב מרציהם ומשאביהם לצורך זה.

• את-יופיה, תמיד תישארי חלק ממני
• שללו ממני את אימא
• הפרסום השיטתי של מבצע משה, למי זה היה טוב?
• המטרה: שינוי התדמית בדעת קהל העולמית והמקומית
• יתומים של מבצע משה: מה גרם לכל כך הרבה יתומים? האם הועלו רק הצעירים?

כדי להכיר את המציאות יותר טוב, האוטוריטה תפשט ותרחיב על מבצע משה בסדרת פוסטים נוספים. אנו חושבים שלדעת את העבר ואת ההווה חשוב לבניית עתיד יותר טוב כאן, בישראל, הבית של בית ישראל, הלוא הם יהודי אתיופיה.