שלוש הפתעות היו לי ביום ראשון בשבוע שעבר. באותו ערב היה מפגש מרתק עם פעילי האגודה האמריקנית למען יהודי אתיופיה. שמענו על המאבק של אותה אגודה למען העלאת יהודי אתיופיה. כולנו היינו מרותקים וגמענו בצמא את דבריהם המאלפים של שניים מהידידים הכי טובים של יהודי אתיופיה. הם דיברו על מבצע משה ועל מבצע שלמה, על הכול.
שלוש הפתעות היו לי – שתיים נעימות יותר מהשלישית. הראשונה – באנו לפגוש את סוזן פולק, אבל פגשנו גם את הבוס שלה ב-FEJ (Friends of Ethiopian Jews), זו אגודה חדשה שהוקמה לאחר פירוקה של האגודה הקודמת – AAEJ – ומסייעת לכל מיני עמותות של בית ישראל בישראל כגון טבקה, טק-קריירה, אגודת יהודי אתיופיה ועוד. לאיש החביב מאוד הזה קוראים ויל רקאנט. הפתעה נעימה מאוד עבורי. בערב אחד פגשתי שתי דמויות חשובות שבמידה רבה אחראיות לעלייה שלנו לישראל. שמחתי לפגוש את ויל במיוחד; ועוד יותר שמחתי לשמוע את הסבריו המרתקים לגבי הצעדים בהם הם נקטו כדי לגרום לישראל לפעול על מנת להעלות אותנו לישראל.
אפשר לומר שקצב העלייה שלנו לא היה אותו קצב ללא הפעילות של האגודה החשובה הזו. לולא היא, ישראל הייתה גוררת רגליים עוד הרבה שנים ועוד הרבה יהודים היו מתים בסודן ובאתיופיה.
הוגי מבצע שלמה, מיהם?
ההפתעה השנייה הייתה הגילוי המפתיע בקשר להוגי האסטרטגיה שהביאה לקיום מבצע שלמה. במשך שנים חשבתי שמי שהגו את הרעיון המבריק להעביר את היהודים ממחנות ההמתנה בגונדר לאדיס אבבה היו אנשי ה-AAEJ. מתברר שדווקא אלה היו השימגלוץ׳ והקייסים שלנו. הייתי בהלם מהראייה האסטרטגית שלהם.
זה היה רעיון גאוני. ונסביר. באותו זמן הממשל המרכזי של אתיופיה עמד לקרוס והמורדים השונים עמדו לכבוש את הבירה. הייתה סכנה ממשית ליהודים שזה עתה עברו לעיר הבירה, שכן המורדים חשבו שישראל מוכרת נשק לשליט אתיופיה, כולל פצצות מצרר; והם אם היו כובשים את אדיס, היה חשש שהם יטבחו ביהודים כנקמה על סיוע של ישראל לממשלת אתיופיה. כל זה אילץ את ישראל לפעול מהר לפינוי היהודים לפני נפילת העיר לידי המורדים. בסוף, בסיוע אמריקני, מבצע שלמה יצא אל הפועל ויותר מ-14,000 מהיהודים הועלו לארץ.
זה כמובן לא היה קורה אם היהודים עדיין היו בגונדר. השימגלוץ׳ הבינו מה עלול לקרות ליהודים אם יישארו בגונדר. הם גם הבינו מה יכול לגרום לישראל לפעול מהר, ובאו לסוזן עם הרעיון גאוני: להעביר את היהודים לאדיס אבבה – אזור זר עבור היהודים – שבדיוק זמן לא רב לפני כן ישראל פתחה מחדש את השגרירות הישראלית שם. כמו כן, רק באדיס אבבה אפשר להנחית מטוסים גדולים שאפשר להעמיס עליהם מטענים כבדים. וכידוע, באותם מטוסים גדולים פורקו המושבים כדי להעלות כמה שיותר אנשים. לכן אפשר היה להעלות לארץ יותר מ-14,000 יהודים תוך 36 שעות.
שלוש הפתעות: “הם באים מהסיבה הכלכלית”
הפתעה השלישית הייתה ממש הפתעה, כי לא ציפינו את זה מהאורחים המכובדים מאוד שפגשנו. והם אנשים מאוד יקרים לנו; הם הידידים הכי טובים שלנו. ולכן ההפתעה הייתה גדולה.
במה הדברים אמורים? אחד הנוכחים שאל את השאלה הבאה: “מהפרספקטיבה של הרבה שנות פעילות למען הקהילה שלנו, הייתם אומרים שישראל שינתה את גישתה כלפי הקהילה?” ויל בדרכו החיננית והחכמה ענה: “איך אומרים באמהרית? ቀስ በቀስ እንቁላል በእግሯ ትሄዳለች [אט-אט הביצה תתהלך על רגליה]. ישראל השתנתה קצת”.
והשואל המשיך: “אני אגיד לך למה אני שואל. אותה גרירת רגליים ישראלית נמשכת גם עכשיו בעניין היהודים שממתינים באתיופיה”.
ויל וגם סוזן הסבירו שכאן מדובר בפלשמורה. הפלשמורה, בניגוד לבית ישראל, הם אמרו, רוצים לעלות לישראל מהסיבה הכלכלית.
הייתי המום למשמע הדברים. באמת לא ציפיתי לשמוע מהידידים הכי טובים שלנו, מאלה שסיכנו את עצמם למעננו, מאלה שעושים הרבה למעננו גם היום. זו הייתה הפתעה גדולה.
הם בעצמם יודעים שאפילו המילה ״פלשה״ היא מילת גנאי, לא כל שכן המילה ״פלשמורה״. הם גם בטח יודעים מי נתן את השמות האלה ליהודי אתיופיה. פלשה קראו לנו הגויים באתיופיה. פלשמורה קראו לחלקנו שונאינו הישראלים כדי לפלג, להפריד, למנוע עלייה לישראל.
סיבה כלכלית? ייתכן מאוד. אבל האם זו הסיבה היחידה? אם הסיבה הכלכלית הייתה הסיבה היחידה, למה היהודים האלה לא מבקשים להגר לגרמניה או לקנדה? הרי במדינות האלה יש מדיניות הגירה יותר טובה; והכלכלה שם טובה יותר, הרבה יותר טובה מזו הישראלית; ואפשר להתפרנס הרבה יותר טוב שם. לא. הסיבה שהממתינים בגונדר ובאדיס אבבה רוצים לעלות לישראל, וממתינים בסבלנות כבר עשרות שנים לצורך כך, היא לא רק כלכלית. ישראל היא ייעודם. הם ציונים אוהבי ישראל. לישראל הם שייכים. לא לגרמניה או לקנדה.
ולמה בכלל אנחנו מדברים על סיבות העלייה לארץ כאשר מדובר רק ביהודי אתיופיה? מאילו סיבות מאות אלפי אנשים באים ממדינות ברית המועצות לשעבר? הרי חיים בישראל חצי מיליון איש שאין להם שום קשר ליהדות. אם לא מסיבות כלכליות, מאילו סיבות בדיוק הם מגיעים באלפיהם לארץ? מישהו מדבר עליהם? כמובן שלא.
המנחה של הערב השתמשה במילים ״מוסר כפול״ בתגובתה לדברים. והיא צודקת. לשמוע את החלוקה זו בין בית ישראל לפלשמורה משני האנשים הנהדרים האלה היה מבחינת ״אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו איזובי הקיר״. נדהמנו, לפחות חלקנו.
ומה עוד מדהים בסיפור הזה? שישנם טיפשים יוצאי אתיופיה שמסכימים עם המוסר הכפול הזה ומתנגדים לעלייה מאתיופיה. לשמחתנו, הם מיעוט קטן ומתוסכל, אכול שנאה עצמית, אנוכי, בעל רגשי נחיתות קשים, לא בטוח בזהותו. אז זה בטל בשישים. הכלבים נובחים והשיירה עוברת.